<h1>או"ז הלכ' יו"ט סימן שנ"ח</h1>
<h2>דף יג.</h2>
בפסחים בפרק מקום שנהגו תנן מוליכין ומביאין כלים מבית האומן אע"פ שאינן לצורך המועד. אר"פ בדיק לן רבא תנן מוליכין ומביאין כלים מבית האומן ורמינהי אין מביאין כלי מבית האומן ומשנינן ליה כאן בי"ד כאן בחולו של מועד וכתב רב צמח בר' שלמה ריש מתיבתא זצ"ל מכלל דביו"ט ודאי אסור הילכך חלוק שתפרו עכו"ם או בגד שצבעו עכו"ם אסור ליטול מן העכו"ם ביו"ט אבל אם שגר לו עכו"ם כלים תפורים שנגמרה מלאכתן מעיו"ט מקבל הימנו שאין זה חמור יותר מדגים ופירות דבני יומן פי' דאדימי כבני יומן אבל מעיו"ט נצודו או הפירות שנתלשו מעיו"ט שמותר לקבל הימנו וכ"ש כלים תפורין. וכתב מורי רבי' אב"י העזרי מתשובה זו למדנו שאם הביא עכו"ם מחוץ לתחום כתב לישראל בשבת או ביו"ט שמותר לקבלו ואינו מוקצה ולא מיבעיא לישראל אחר אלא לאותו שנשלח דליכא למיחש הכא שמא ירבה בשבילו כדאמרי' גבי עכו"ם שהביא דורון לישראל וכו' ומשום מוקצה ליכא דהא דורון הבא מחוץ לתחום מותר לישראל אחר ואילו היה מוקצה היה אסור לישראל אחר נמי ואין לאסור לקרות בו כדאמרי' פרק שואל [שבת קמ"ט, ע"א] שמא יקרא בשטרי הדיוטות ומשמע דאסור לקרות בם, דה"מ שטרי חוב ומונה אדם נמי דדמי לשט"ח שדעתו לכתוב ולמנותם הלכך גזרי' אבל שאר כתבים לא ובשם רבי' שמואל שמעתי שיש חילוק בין קריאה בפה לראייה בעלמא וזכר לדבר דתנן פ"ק דשבת [י"א, ע"א] לא יקרא לאור הנר באמת אמרו החזן רואה היכן תינוקות קורין עכ"ל.
